לא אחד, לא שניים - שלושה וירוסים פתחו את השנה בתנופה אבל Kkez חזר לפסגה בפחות משבוע. באופן מפתיע וראוי להערצה לא זכיתי לקבל אפילו דבר דוא"ל נגוע אחד מרשימת התפוצה! אנחנו כנראה בריאים אבל זה יותר ממה שאני יכול לומר לגבי avishay5@012.ne.il שממנו אני זוכה לקבל לפחות 2 דברי דוא"ל נגועים מדי יום מאז ספטמבר שנה שעברה. לדאבוני ספק האינטרנט שלו אינו מוטרד מהעובדה שלקוח שלו מעודד את תפוצתם של וירוסים באינטרנט מזה חמישה חודשים. 012.net אף אינו עונה לדואר אלקטרוני בעניין ולאף אחד מהקולות מצדו השני של הטלפון אין שמץ של מושג כיצד לטפל או רצון לטפל בחמור הזה. אותי ואת לקוחותי הם אבדו כלקוחות פוטנציאלים.
מקרוסופט כרגיל מככבת בכותרות ההיי-טק בשבועות האחרונים. תחילה זה היה בעניין שעוני יד חדשים שהיא מתכננת להוציא לשוק. מה למיקרוסופט ולשעונים? מידע כמובן (שמעתי מישהו אומר כסף?).
שעונים אלה יאפשרו לקבל מידע החל ממזג אויר וכלה בתוואי נהיגה מומלץ בעזרת GPS. כמובן שניתן יהיה להעביר בהם מסרים מיידיים, לנהל יומן פגישות ודברים דומים שהיום הם נחלתם של מחשבים, מחשבי כף-יד, טלפונים סלולרים וכו'. השעונים החכמים הם חלק מיוזמה של מיקרוסופט להפוך מכשירים ואביזרים שכיחים לשימושיים יותר; אפילו המגנט הפרסומי שעל דלת המקרר שלא לדבר על המקרר עצמו.
מיקרוספט עסוקה גם בטכנולוגיה של טלפונים סלולרים לה היא קוראת "Smart Phone" אשר השיקה בשנה שעברה ושאחראית לכותרת שניה. מערכת הפעלה זו לטלפונים סלולרים נמצאת כרגע בשימושה של חברת אורנג' בבריטניה; הראשונה שאימצה אותה. מה הבעיה? עוד לא עברו חודשיים מההשקה וכבר מדווח על פרצות אבטחה בטלפונים אלה.
וירוסים בטלפונים סלולרים אינם דבר חדש; הם הופיעו בסמוך לזמן שניתנה האפשרות להתחבר לאינטרנט, להעביר הודעות SMS ולהוריד צלצולים. פרצות אבטחה הן דבר חדש. פרצות אבטחה בטלפונים סלולרים עלולות במקרה הטוב לאפשר לצד שלישי גישה למידע שבטלפון; הודעות SMS לדוגמה. במקרה הגרוע ניתן יהיה כמובן לגרום להשבתת המכשיר. מסכים כחולים והודעות "יישום זה ביצע..." וכו' על צג הסלולרי כבר אינם בגדר ספקולציה ובעיני רוחי אני גם רואה אתר smartphoneupdate.microsoft.com לבעלי מכשירים עם טכנולוגיה זו של מיקרוסופט...
למיקרוסופט קופת מזומנים של מעל 40 מיליארד דולר אליהם מצטרפים מאות מיליונים מידי יום. רוב מדינות העולם היו שמחות לדווח על מאזן כזה. הממון והסררה כמובן הולכים יד ביד ואין לי ספק שאזרחי העולם המערבי (לכל הפחות) "ישתעבדו" יותר ויותר למוצרים מבית מיקרוסופט ללא קשר לאיכותם האובייקטיבי. החזון של ג'ורג' אורוול רק מתרחק בכמה שנים אבל "האח הגדול" מתהווה מול עינינו והתוצאות האנמיות של המשפט נגד החברה עלולות להיות בכייה לדורות.
בעוד מיקרוסופט מצליחה להגדיל את קופתה מידי יום, שבוע, רבעון ושנה, חברות התקליטים מדווחות על ירידות מתמשכות בהכנסותיהם. מכיוון שהן כבר הודו שאין ביכלתן למנוע החלפת מוסיקה באינטרנט, בנוסף למנגנוני הגנה ומשפטי ראווה נגד רשתות שיתוף ומשתמשים כבדים הן פתחו שתי חזיתות חדשות; מצד אחד הן החלו לעלות לרשתות השיתוף ובעזרת תוכנות "חכמות" לגרום לשיבושים במציאת שירים ומצד שני הן פותחות חזית נגד ספקי האינטרנט. הנזק העיקרי, כך הן טוענות, נגרם ע"י החדירה הגדלה של שירותי גלישה בפס רחב. ספקי האינטרנט אם כן אחראים בעקיפין לשימוש הקלוקל שמנוייהם עושים עם צנור המידע הרחב והם צריכים לשלם.
יש בזה הגיון מסוים שהרי פס רחב מאפשר להוריד יותר שירים פיראטים בזמן קצר בהרבה מאשר גלישה במודם. מצד שני, לפחות בארצנו בזמן הזה, בחלק מחבילות הגלישה המחיר של גלישה במודם איננו זול מהגלישה בפס רחב. בנוסף, אם לוקחים בחשבון שעומס התוכן הפרסומי באתרי האינטרנט הפופולרים גורם לגלישה איטית בצורה קיצונית (יחסית לשנים קודמות), הפס הרחב במחירים של היום קורץ גם לחסרי תשוקות מוסיקליות, ובעיקר לנוכח העובדה שניתן בקלות לרשת מספר מחשבים בבית לגלישה בו זמנית.
אין ספק שפיראטיות היא תופעה שאת נזקיה יש צורך למזער; פרנסתם של רבים וטובים תלויה בחוזי הקלטה ותמלוגים, ובארצנו הבעיות הכלכליות רק מעודדות את התופעה ומחמירות את התוצאות. פחות יוצרים זוכים לפרנסה, פחות מוסיקה חדשה מוצאת במה ופחות רעיונות מגיעים למימוש. באופן פרדוקסאלי, בעוד חברות התקליטים עושות הכל על מנת לתקוף את האינטרנט, יזמיו ומשתמשיו, הפתרון ל"מצוקתם" נמצא באינטרנט, בין יזמיו ומשתמשיו.
קראו לי חולם, הוזה או אופטימיסט תלוש אבל לדעתי ניתן לפתח דרכים כשרות לספק תוכן לרעבי המוסיקה והסרטים. חברות ההקלטה וההפצה זקוקות ל"ארגון מחדש" של אופן פעולתן, של מבנה מרכזי הרווח שלהן ושל דרישות/ציפיות הרווח שלהן בטווח הקצר. הפס הרחב והצורב בכל בית דורשים את זה, האומנים זקוקים לזה והצרכנים, שברובם (על פי סקר אישי בלתי מדעי) מוכנים לשלם עבור התענוג, הוכיחו שזהו צו השעה; כארבעה מיליון "חלפני" מוסיקה נמצאים ברשת בכל רגע נתון.
חצי שקל לשיר? שקל לשיר? עשרה ש"ח למנוי חודשי? אני חי יפה בלי זהבה בן אבל בחדווה הייתי צורב כמה רצועות שלה על תקליטור כמתנת יום הולדת למי מחברי שאוהב את שיריה. בשמחה הייתי מוריד רצועות שלמות של מוסיקה שאני אוהב, מוסיקה חדשה שתרעיד את הרמקולים פעמיים או שלוש, עשרות מונים יותר רצועות מוסיקליות מאשר אני צורך היום; הפעם האחרונה שרכשתי תקליטור היה לפני שנה. אם זה יהיה נגיש מהמחשב, "ארוז" כהלכה, בלא צורך להלחם במזג האוויר ובתנועה בכבישים וזול מספיק, אני, ואלפים כמוני יצרכו הרבה יותר מתקליטור לשנה. זהו קהל אדיר שאבד לחברות התקליטים או בכלל לא היה קיים עבורו. אתם שומעים הד-ארצי/הליקון ושות'? אנחנו רוצים לשלם. מצאו אותנו, טפלו בנו יפה ואנחנו נשלם גם עבור אלה השנוררים.
אמר מי שאמר "אם חוזרים על אותם פעולות שוב ושוב אי אפשר לצפות לתוצאות שונות". הקהל באינטרנט רוצה להוריד ולצרוב אז במקום להלחם בו תעודדו אותו. שנו את התוכנית העסקית שלכם במקום לנסות לשנות את תבנית ההתנהגות של לקוחותיכם.
זה הכל להפעם.
תגובות? בקשות? טרוניות? תיבת הדוא"ל לשירותכם!
שלמה
