החגים הכניעו אותי ומהדורה זאת יוצאת באיחור ובמתכונת חדשות קצת מקוצרת. אני מקווה שאתם מצליחים להנות מהחגים למרות הארועים הקשים שאינם מניחים לנו. מי יתן והחגים הבאים יהיו אכן מועדים לשמחות.

מי שעקב אחר ההתפתחות של המוסיקה הפופולרית במאה שעברה יודע שחברות המוסיקה מעולם לא היו ארגונים תמימים. נהפוך הוא. במשך עשורים רבים הם נהנו מתמימותם של יוצרי מוסיקה על מנת לבנות את ההון של מנהלי החברות, וכשהאמנים התאגדו, למדו את אמנות הכייסות שאותה ניצלו על מנת לחלוב את צרכני המוסיקה.

בשלהי המאה שעברה החלה עונת הצרכנים כשצורבי תקליטורים ותוכנות להעתקת תקליטורי מוסיקה שטפו את השוק. אבל נקמת הצרכנים הגדולה הגיעה לשיא כאשר נפסטר נולדה. ההפסדים הכספיים של חברות המוסיקה כתוצאה מאופנת הפירטיות המוסיקלית מוערכת על ידי החברות עצמן במאות מיליוני דולר בשנים האחרונות והם בכו כל הדרך אל בית המשפט. הסעד כמובן הגיע עם "נצחונם" על נפסטר, כשירות שאפשר החלפה של מוסיקה פירטית, ועל אתר MP3.com שהרשע ב"הזרמה" של מוסיקה באינטרנט ללא רכישת זכויות.

MP3.com, אגב, לאחר שאולצה לשלם עשרות מיליוני דולר לחברות המוסיקה, נרכשה בכמה מאות מיליוני דולר ע"י אחת מחברות המוסיקה...

אבל חברת המוסיקה הגדולה בעולם - יוניברסל, החליטה שמה שהיה טוב עבור Mp3.com לא יכול להיות רע עבורה, והיא פתחה שירות "לגיטימי" דרך אתר אינטרנט. אלא מה? היא הזרימה דרך האתר מוסיקה שעבורה היא לא שלמה זכויות יוצרים. נשמע מוכר?

בשבוע שעבר יוניברסל נמצאה אשמה בדין על "כשלונה" הנ"ל, בפסיקה שעשויה להתוות את הדרך להסדרת זכויות מוסיקה באינטרנט. עוד על עניין זה ניתן לקרוא במאמר של Cnet.

חברות המוסיקה ממשיכות במדיניות הקרקע החרוכה, ומאפסות את הכוונות שלהם בשתי חזיתות; הראשונה צרכני המוסיקה "הכשרים" שעבורם מפתחים תקליטורים שמונעים העתקה או נגינה בכונני תקליטורים במחשב, ובחזית שניה - תוכנות השיתוף באינטרנט, יורשות המסורת של נפסטר.

שלשת המוסקיטרים התורנים הם Kazaa , MusicCity, ו- Grokster, אשר בניגוד לנפסטר מצליחים לנהל את הרשתות להחלפת קבצים שלהם ללא שימוש בשרת מרכזי וללא יצירת מסדי נתונים שמכילים את רשימת הקבצים המוצעים להחלפה.

קשה לראות את חברות המוסיקה מצליחות להשתלט על שוק החלפת הקבצים ופירטיות המוסיקה, ולו משום העובדה שאת הדלק לתופעה מספקים צעירים ובני עשרה, שמתוכם אף יוצאים התכנתים שכותבים את תוכנות השיתוף, ומפצחי ההגנות על תקליטורים.

באנקדוטה מוסיקלית אחרת, ידיעה ממספר מקורות באינטרנט, ובכלל זה במאמר מאתר אוסטרלי בשם The Age, מספרת על שני מוסיקאים אשר רשמו כפטנט את צלילי החיוג של 100 מיליון מספרי טלפון.
הצעד נועד כביכול כצעד מחאה נגד חברות רב-לאומיות שעושות שימוש ציני לכאורה במושג הפטנט כשהן רושמות לדוגמה דברים כמו ה- DNA האנושי כפטנט.

הידיעה כנראה הביאה למבול של מבקרים באתר של הצמד מאחר ומאז פרסום הידיעה האתר הורד מהשרת שבו אוחסן...

באחד הגליונות הקודמים הפניתי את תשומת לבכם לניסוי שבדק את עמידתם של מעבדי אינטל ו- AMD במצבי אוורור לקויים. אינטל נצחה שם בגדול.

לניסוי יש אכן השלכות מסוימות בחיי היום-יום אבל צריך לראות כל דבר בפרופורציה. תוצאות הניסוי לא ימנעו ממני או ממשתמשי AMD אחרים לשהתמש ולהמליץ על מעבדי החברה, אבל וודאי שאדאג להיות ערני יותר לגבי מצב האוורור של המעבד.

כאשר מסתכלים על ההיבטים הטכנולוגים האחרים של מעבדי החברות הללו נקודות הזכות של AMD די בולטות, לפחות כשמדובר על השנתיים האחרונות. לדברי כותב מאמר זה לפחות, אינטל לא רק שנרדמה על ההגה אלא גם משתמשת במכבש השיווק האדיר כעלה תאנה לנחיתותה הטכנולוגית בתחום המעבדים לשוק הביתי.

שווה להשקיע בקריאת המאמר ולו רק לקבלת פרספקטיבה אחרת לנעשה בשוק המעבדים.

תגובות? בקשות? תלונות?כתבו

שלמה

קשה לא לקנא בבעליהם של מחשבים חדשים, במיוחד באלו שהגולם שלהם מצויד באביזרים אפנתיים כמו עכבר אינטרנט אופטי ומקלדת מולטימדיה. לבד מהיות אביזרים אלו אופנתיים, מי שלומד לנצל את יתרונותיהם מבצע מטלות ישנות ביעילות חדשה. מקלדת מולטימדיה מאפשרת בין היתר לחסוך זמן בגישה לתוכנות וכמובן לשלוט על עוצמת השמע (Audio) עבור מי שאוהב להאזין למוזיקה בזמן עבודה במחשב.

Global Audio Control היא בשורה לרוב הדומם שעדיין משתמש במקלדות נטולות כפתורים חכמים, ובמיוחד למי שמשתמש בתוכנה Winamp כנגן המוסיקה.

אז מה התוכנה עושה? היא מאפשרת להגדיר שילוב של מקשי מקלדת לשליטה על עוצמת השמע, ולמשתמשי Winamp גם לשלוט ברשימת הנגינה ישר מהמקלדת.

התוכנה שוכנת במגש המערכת וממתינה בסבלנות לפקודות מקלדת. ניתן להתאים אישית שילוב של מקשים להגברה, הקטנה והשתקה של השמע, ואם Winamp פתוח, גם לשלוט על בקרת העוצמה, "דפדוף" קדימה/אחורה ברשימת הנגינה, הפסקה/התחלה של הנגינה ואפילו מזעור/שחזור של חלון הנגן.

אני חסיד גדול של שימוש בקיצורי-דרך מבוססי מקלדת; הם מהירים בהרבה מגישה לעכבר בכל פעם שצריך לבצע מטלה פשוטה ומייעלים את העבודה בכל תוכנה. מי שרגיל כבר להשתמש בקיצורי דרך יתרגל מהר מאד לתוכנה חביבה זאת, ומי שעדיין משועבד לעכבר אולי זאת ההזדמנות להתחיל להגמל...

התוכנה מתאימה לחלונות 2000/NT/ME/98/95
גודל הקובץ: 271 קילובייט
לאתר התוכנה: http://tinytwo.marcbishop.com/about.htm
להורדת התוכנה: מ- Cnet
אתר הורדה חליפי: ftp://globalaudiocontrol.ath.cx/Install%2520GAC.exe

http://www.tomshardware.com/howto/01q4/011005/index.html

ישנם אתרים רבים באינטרנט אשר בהם ניתן לקרוא על האיך, מה, ומדוע לשדרג, וביניהם אפילו שמלווים בהסברים שלב-אחר-שלב. מה שמייחד את הכתבה הזאת באתר Tomshardware.com הוא ההתייחסות הספציפית לשדרוג של מערכות פנטיום 2 עבור בעלי תקציב מוגבל.

הכתבה סוקרת את השדרוג מהיבטים שונים שכוללים שיקולי עלות-תועלת, ובמיטב המסורת של האתר מלווה את ההסברים בצילומים ברורים ומפורטים.

ההסברים מפורטים דיים כך שכל אחד עם יכולת טכנית בסיסית וסבלנות יכול להפיח חיים חדשים במחשב הישן, ועם הוצאה צנועה לזכות במחשב שיוכל להתמודד בגאווה עם כל התוכנות החדשות, משחקי המחשב המודרנים, ואפילו עם הדרישות של חלונות XP.

אז עד שהאבק ישקע ממלחמות הצ'יפסטים, הזכרונות והמעבדים, ברבע מחיר או פחות ממחיר מחשב חדש ניתן לחדש את המחשב הקיים ועוד ללמוד מהניסיון. אבל זכרו שגם ללימוד יש מחיר, וקלותו/הצלחתו של שדרוג משתנה ממחשב למחשב.

כל מחשב מכיל מספר סוגים של זיכרון במסווה זה או אחר. הזיכרון אליו מתכוונים כשמדברים על הזיכרון הפנימי של המחשב נקרא זיכרון "Ram", ולא משום גבהו אלא משום שימוש בראשי התיבות של שלוש מלים אנגליות; "Random Access Memory" - "זיכרון גישה אקראית" בתרגום חופשי. זיכרון זה אחראי לאחסונם של כל התוכנות הנדרשות בזמן אמת בעת פעולת המחשב. עם כיבוי המחשב זיכרון זה נמחק.

זיכרון "רם" הוא מהיר מאד, והגישה למידע שבו מהירה לאין ארוך מהגישה למידע שכתוב על דיסק קשיח או תקליטור. מסיבה זאת, על אף שניתן להפעיל כל תוכנה מהדיסק, היא תמיד תיטען לזיכרון "רם" כאשר היא נדרשת.

עם עלייתה של חלונות, קבצי הפעלה רבים נטענים לזיכרון "רם" על מנת שניתן יהיה לבצע פעולות במערכת ההפעלה. פתיחתה של תוכנה נוספת משמעותה העברת החלקים הפעילים שלה גם כן לזיכרון "רם".

הגודל הניכר של תוכנות מודרניות, והעובדה שניתן להפעיל תוכנות רבות בעת ובעונה אחת, גורמת להקטנה בכמות הפנויה של הזיכרון "רם", שמשמש גם מקום לאחסון מידע שעליו אנו עובדים. נוצר אם כן צורך "לנהל" את צרכי הזיכרון של התוכנות השונות על מנת שהזיכרון "רם" לא ייגמר ויביא לקריסת המחשב.

זיכרון וירטואלי הוא שטח אשר חלונות מקצה בדיסק הקשיח, לאחסון זמני של מידע שאינו נדרש בזמן אמת אבל "שעשוי" להיות נדרש בקרוב ע"י תוכנה פתוחה.

כאשר תוכנה מסוימת דורשת הקצאת זיכרון "רם", חלונות מעבירה לזיכרון הוירטואלי (כלומר לדיסק), תוכנות או מידע שאינם נדרשים באותו זמן ע"י תוכנה אחרת. כאשר מידע שנמצא בזיכרון הוירטואלי נדרש, חלונות "מחליפה" בין מידע זה לבין תוכנה/מידע אחרים בזיכרון "רם" שלא נדרשים באותו זמן.

הפעולה הזאת נקראת "החלפה" - "Swapping", והזיכרון הוירטואלי בחלונות נקרא "קובץ החלפה" -
"Swap File". (בחלונות 2000/NT הוא נקרא Pagefile). ניתן לזהות את הזיכרון הוירטואלי בחלונות ע"י הסיומת ".swp"

פעולת החלפת קבצים/מידע מהזיכרון הוירטואלי לזיכרון "רם" מלווה בפעילות נמרצת של הדיסק שעורכת לעתים שניות ארוכות. אם זה קורה לעתים קרובות כדאי לחשוב על הגדלת הזיכרון הוירטואלי, הרחבת הזיכרון "רם" או שניהם. עוד על זה ב- "עצת היום".

 

בילדותי עסקתי בהחלפות מכל מיני סוגים; ג'ולים (או כפי שנקראו בחיפה "בלורות"), בולים, עטיפות מסטיקים ומיני דברים אחרים ברומו של עולם. עתה, בבגרותי, חשוב לי הרבה יותר "קובץ ההחלפה" - ה- "swap file" של חלונות.

ניתן לשפר את היעילות והיציבות של חלונות בגרסאותיה הביתיות ע"י שליטה בגודלו ומיקומו של הזיכרון הוירטואלי. אמנם אין כאן תרופת פלא לכל תחלואי מערכת ההפעלה, ושינויים בהגדרה של הזיכרון הוירטואלי לא בהכרח יהיו ברי המחשה לכל משתמש, עם זאת השינויים המוזכרים לבטח לא פוגעים (רחמנא ליצלן) במערכת ההפעלה, ועל פי כל המידע הקיים בנושא הם אכן תורמים באופן ממשי.

לפני ביצוע שינויים בהגדרות של הזיכרון הוירטואלי מומלץ לעשות איחוי דיסק. הסיבה היא שהזיכרון הוירטואלי זקוק לשטח רציף בדיסק. בעלי דיסקים גדולים שהניצול בהם אינו משמעותי רשאים לדלג על שלב זה, אבל כדאי לזכור שאיחוי דיסק היא פעולה רצויה במסגרת התחזוקה הרגילה של המחשב.

כברירת מחדל, חלונות נוטלת על עצמה את השליטה בגודל ומיקום הזיכרון הוירטואלי. ניתן להתרשם מההגדרות הקיימות ולשנות את ההגדרות בצורה קלה.

בשלב ראשון מקליקים בכפתור ימין של העכבר על צלמית "My Computer" - "המחשב שלי", ומהתפריט הנופל יש לבחור "Properties" - "מאפיינים".

בחלון שנפתח להקליק על התווית "Performance" - "ביצועים" . החלון הבא מראה את כמות הזיכרון "רם" אשר קיים במחשב, את הניצול הנוכחי, ובנוסף למידע אחר מכיל שלשה כפתורים. משלושת הכפתורים אנו נקליק כמובן על "Virtual Memory" - "זיכרון וירטואלי".

החלון החדש מקדם אותנו באזהרה ששינויים בהגדרות עלולים להשפיע לרעה על מערכת ההפעלה. אפשר בשלב זה לחשוב על 48 מיליארד דולר ששוכנים לבטח בחשבון הבנק של ביל גייטס ולתהות כמה מהם הגיעו מאלו שתמיד נאותו לאפשר למיקרוסופט לנהל את המחשב שלהם...

אחרי ההשוואה בין חשבונות הבנק יש לסמן מיד את "Let me specify..." - "אפשר לי לקבוע ..."

מכאן, ההמלצות הספציפיות לגבי השינויים האידיאלים חלוקים מעט בין המומחים, ולכן אביא את אלו שאני עובד אתם. אם יש לכם מחיצה פנויה או בעלת שטח פנוי רב יש לסמן אותה בחלונית "Hard disk" - "דיסק קשיח". אם לא, ניתן להשאיר בחלונית זאת את כונן "C:".

עבור חלונית "Minimum" - "מינימום" יש לבצע חישוב קל. בעלי זיכרון של 32 מגבייט ומטה (יש עדיין כאלו?) יכולים להכפיל ב- 2.5 את כמות הזיכרון "רם" שבמחשב ולרשום מספר זה בחלונית.

בעלי 64 מגבייט זיכרון ומעלה יכולים להכפיל ב- 2 את כמות הזיכרון "רם" שברשותם, ולרשום מספר זה בחלונית.

חלונית "Maximum" - "מקסימום" אינה זקוקה לחישובים; פשוט רושמים בה את המספר שרשמנו בחלונית "Minimum".

דרך המילוט מכאן דורשת רגע נוסף של אומץ. לוחצים על "Ok" - "כן", מה שיחזיר אותנו לחלון הקודם. אבל לפני כן חלונות מעלה חלונית "מידע" שמזהירה מפני האפשרות שלא יהיה ניתן להפעיל יותר את המחשב. חלונית זאת יש לסגור ע"י הקשת ניצחון על הכפתור "OK" - "כן".

לחיצה אחרונה זאת תגרום (איך לא?), לפתיחת חלון נוסף אשר יבקש מאתנו לאתחל את המחשב מחדש, עליו יש לוותר בשלב זה ולבצע רק לאחר שסגרנו את כל התוכנות הפעילות.

עם הפעלת המחשב מחדש ההגדרות החדשות יכנסו לתוקף.

עכשיו רק נותר לחפש בחלונות את הדרך להחליף בין חשבון הבנק שלי לחשבון, ולו הקטן ביותר, של ביל גייטס...