למרות ההתראות, ה- 16 לחודש עבר על העולם המרושת בשקט. על מה אני מדבר? על האזהרות מפני התלקחות ויראלית מחודשת של הוירוס-תולעת סירקם. מתברר שהוירוס נולד עם פגם גנטי שמנע את הפעלת הוראות ההשמדה הסלקטיביות שאמורות היו להתבצע ביום זה.

למרות זאת, אחד משבועוני האינרנט עליהם אני מנוי, ואשר יצא ב-18 לחודש, טרח להזכיר לי על הסכנה "העתידית" הטמונה בתאריך שכאמור עבר...

זה מזכיר לי מכתב שקיבלתי בזמנו מאחת מרשויות המס שהתריע על קנס שיוטל עלי אם חוב שגהתגלה בחשבוני לא ישולם עד תאריך מסוים. מועד משלוח ההודעה היה כמובן מספר שבועות לאחר המועד האחרון לתשלום...

אבל מסתבר שהאקרים מזדמנים ווירוסים אינם היחידים שמאיימים לנסות ולפלוש למחשבים שלנו. תעשיית המוסיקה מחפשת דרכים חדשות להגן על ביצי הזהב שלהם ואחת הדרכים הנדונות היא דרך תוכנות השיתוף להחלפת קבצים באינטרנט.

בתרגיל "מסריח", הארגון האמריקאי של תעשיית התקליטים (RIAA) ניסה להתלבש על החקיקה המואצת למלחמה בטרור, ולהשחיל לחוק האמריקאי סעיפים שמשווים החלפה של קבצי מוסיקה מוגנים לפעולות טרור. בין היתר, סעיפי החוק האמורים היו מאפשרים לחברות התקליטים לעקוב אחרי פעילות חשודה של העברת קבצי מוסיקה בין מחשבים, לחדור למחשבים הסוררים ולמחוק קבצים פיראטים.

השימוש במילה "ניסה" מצביע כמובן על העובדה שהניסיון נכשל, אבל חברות המוסיקה רחוקים מלוותר על מלחמתם ברשתות השיתוף הרבות שקמו במקומה של נפסטר.

על פי דיווחים שונים מספר רעיונות נדונים בימים אלו בחברות התקליטים וחלקם אף עוברים נסיונות מעשיים. בין השיטות - שימוש בתוכנות ש- "יתחפשו" לגולשים אמיתיים, ויסתמו את רשתות השיתוף בבקשות רבות לקובץ או קבצים ספציפיים ממחשבים שמזוהים כשרתים מרכזיים.

שיטה זאת מזכירה בדרך לא מקרית במיוחד מתקפת DOS - Denial Of Service, שתכליתה "הפגזת" שרת אינטרנט בבקשות שירות כה רבות עד שהשרת קורס, או לכל הפחות מהירותו נפגמת עד כדי מניעת שירות מגולשים אחרים. עד היום השימוש בטכניקה זאת הייתה חביבתם של האקרים ותולעי אינטרנט.

"רעיונות" נוספים כוללים תוכנות אחרות, ביניהן כאלו אשר למטרות זיהוי יעקבו אחרי קבצים ממחשבי המקור למחשבי היעד. בעזרת המידע המתקבל ניתן ללחוץ על ספקי אינטרנט למנוע שירות מה- "עבריינים".

אור הזרקורים שחברות התקליטים הפנו בהצלחה לעבר נפסטר ו- Mp3.com מתחיל להיות מופנה כלפי החברות עצמן. משרד המשפטים האמריקאי החל לחקור היבטים "אנטי תחרותיים" של תעשיית המוסיקה וכבר זימנה נציגים של חברות לבירורים. מישהו כנראה התעורר בוושינגטון ונזכר במה שקורה כשנותנים לחתול לשמור על השמנת...

עם המחירים הגבוהים עד אבסורד של מוסיקה מוקלטת, אין זה פלא שרבים כל כך משתמשים באינטרנט על מנת "לשדרג" את אוסף התקליטורים שלהם. גם אין זה פלא שכבר פצחו את תוכנת ההגנה נגד העתקה שמיקרוסופט התקינה בנגן המדיה החדש שלה. בכתבה המקושרת אפשר גם למצוא קישורית לתוכנת הפיצוח.

אם אפשר היה להעתיק ולהחליף ניחוחות של בשמים באינטרנט אני חושב שההשפעה הן על מספר הגולשות באינטרנט והן על מחירי התכשירים הנ"ל בחנויות הייתה מכרעת.

ניחוח דיגיטלי מועבר ברשת? בטוח שמישהו כבר עובד על זה...

לא, אני מניח שזהו רק אות אזהרה שסוף עידן החינם באינטרנט קרוב מכדי שחשבנו. הרי אפילו אם הפסיד על הנייר 50% מהונו בשנה האחרונה מה כבר ההבדל בין 24 ל- 48 מיליארד דולר? על מה אני מדבר? על תשלום עבור כתובת דוא"ל ב- Hotmail - חברת הדוא"ל מבוסס אינטרנט של מיקרוסופט.

לא צריך להכנס לפאניקה עדיין, זה איננו תשלום חובה עבור מי שכבר יש לו חשבון בהוטמייל, או אפילו למישהו שעדיין אין לו אבל רוצה אחת. מדובר בשלב זה רק בתשלום עבור "שדרוג" תיבת הדואר האלקטרוני

על פי הנאמר בעמוד זה, תמורת $12.95 לשנה ניתן להגדיל את נפח תיבת הדואר לעשרה מגבייטים שלמים, ולשלוח קבצים מצורפים עד לגודל של 1.5 מגבייט

על פי ההערכה ישנם 573 מיליון משתמשי אינטרנט בעולם שלכל אחד מהם תיבת דואר אחד לפחות. הצפי הוא שעד סוף העשור הזה מספר המרושתים יגיע ל- 2.2 מיליארד. המחשבון שלי אינו מכיל מספיק אפסים לחשב את המחזור שתשלום סמלי עבור תיבת דוא"ל טומן בחובו.

המחיר, אגב, אינו כולל מע"מ...

תגובות? בקשות? תלונות? כתבו

שלמה

למי שלא יודע, וכאלו ישנם רבים, "Explorer" הוא השם הגלובאלי שניתן ל- "סיירים" של מיקרוסופט. סיירים? כן כן. למיקרוסופט כיום ישנם שלשה "סיירים", ושניים מתוכם מותקנים בכל מחשב מגרסת 95 ומעלה; "Windows Explorer" - "סייר חלונות", ו- "Internet Explorer" - דפדפן האינטרנט.

למרות השימוש במילה אקספלורר לשניהם תפקידם הוא שונה בתכלית, עם כי השילוב בין השניים מתהדק עם כל גרסה של חלונות.

בדבר אחד הם בכל זאת זהים; במראה האפור והחד-גוני של סרגל הכלים והתפריט הראשי שלהם. מאז החלה אופנת הסיקינים - "Skins"; "מעטפות" גרפיות שמשנות את המראה של תוכנה, מפתחי תוכנה רבים מתכנתים תמיכה מובנית ליצירת "לבוש" חלופי למרכולתם.

קשה כבר למצוא נגן Winamp אצל גולש צעיר שלא זכה למראה חדש. אפילו חלונות עצמה זכתה לתשומת לב קהיליית ה"מלבישים" אשר פיתחו תוכנות אשר מאפשרת לשנות כליל את המראה שלה וביניהם Windows Blinds, ותוכנה חינמית בשם Litestep בה התנסיתי (לטובה) ושעליה כבר כתבתי בגליון קודם.

מי שאינו הרפתקן דיו לביצוע שיפוץ כללי למראה של חלונות יכול עדיין להכניס קצת צבע לשתי תוכנות האקספלורר שברשותו בעזרת bitmapex.

תוכנה קטנה זאת מאפשרת להחליף את האפור השולט בסרגלי הכלים של סייר חלונות, אינטרנט אקספלורר ו- אווטלוק אקספרס בתמונה צבעונית מפרי דמיונו, או מאוסף תמונות הולך וגדל באתר המחבר.

השימוש בתוכנה פשוט בתכלית; מתוך התוכנה מנווטים לתיקייה עם התמונה שרוצים להציג במקומו של הרקע האפור ומאשרים. אם אין תמונה מתאימה במחשב, מתחברים לאינטרנט ולוחצים על כפתור בתוכנה שמקשר אותנו לגלריית התמונות שבאתר המחבר ובוחרים משם תמונה. לאחר סגירת הדפדפן ופתיחתה מחדש, סרגל הכלים ילבש חג.

כמו שכתבתי ניתן גם לתכנן וליצור "סקינים" מקוריים בעזרת תוכנות ציור או צילומים קיימים ולהלביש בעזרתם את סרגלי הכלים.

המחבר הוריד זמנית את העמוד שמאחסן את ההסברים אודות התוכנה אך גלריית התמונות נגישה. באתר עוד מספר יישומים של המחבר שאתם עשויים למצוא בהם עניין.

התוכנה מתאימה לחלונות 98/95/ME.
גודל הקובץ: 494 ק"ב
לאתר המחבר: http://plutosoft.vze.com
לגלריית ה- "סקינים": http://www3.sympatico.ca/bill.macdiarmid/exchange/index.htm
הורדת התוכנה: http://www.simtel.net/pub/dl/54105.html

http://www.dosgamesarchive.com/index.html

אני עדיין זוכר כשמחשב עם זיכרון של 640 ק"ב ידע להפעיל מעבד תמלילים, גיליון אלקטרוני ומשחקים שתכליתם הייתה להדוף "כדור" לבן מצד אחד של מרקע ירוק לצדו השני.

לא עברו שנים והמסך נעשה צבעוני, התוכנות דרשו זיכרון גדול יותר ודיסק קשיח. והמשחקים? הם לבשו דמויות, וקיבלו קול אבל אפילו עם הדמיה של סביבה תלת-ממד המשיכו לדרוש פחות מ- 640 ק"ב זיכרון.

כל זה החל להשתנות עם חלונות 95 אבל זה היה עדיין בסדר. משחקי DOS הישנים המשיכו לעבוד (בדרך כלל) והמשחקים החדשים שברו שיאים חדשים בעושר הגרפי, בתחכום, ובדרישות החומרה.

חלונות 98 שברה כמעט את כל הכלים; הרבה מהמשחקים שעבדו רק אתמול בחלונות 95 נעשו סיוט להתקין כהלכה אם הסכימו לעבוד בכלל.

בעזרת אתר Dos Games Archive אפשר (כמעט) להחזיר את הגלגל לאחור.

האתר הוא חלק מ- "טבעת" אתרים אשר מייחדים את תוכנם למשחקי DOS הישנים, שעל ברכיהם התחנכו רבים וטובים מגאוני המחשבים של היום. רבים ממשחקים אלה מעניינים, מאתגרים וממכרים לא פחות מההיצע שניתן למצוא היום, וחלקם נחשבים לקלאסיקות של הג'אנרים השונים.

אבל הבשורה באתר אינה רק באפשרות למצוא ולהוריד עשרות להיטי עבר, אלא גם במידע שניתן למצוא על התקנה והפעלה של משחקים אלה בחלונות 98. באתר גם מידע ותוכנות להאטת מהירות המחשב המודרני על מנת להתאימו למהירויות הנדרשות של חלק ממשחקי העבר.

"שגעון" המחשוב בארץ הביא לפני מספר שנים למבול של תוכנות ולומדות נפלאות בעברית שכבר העלו אבק מאז שהרוב המכריע שדרג לחלונות 98. תקליטורים אלה יכולים עתה לצאת מהארון ולמצוא חיים מחודשים.

זה כמעט עושה חשק להוציא את ה- XT הישן מהמחסן... מישהו אמר אמיגה?

 

מטמון הוא התרגום המקובל למונח זה אך אין במלה זאת בכדי לפרש את המונח במושגים של עולם המחשב. הסיבה אולי נעוצה בעובדה שקיימים סוגים שונים של "מטמונים" במחשב (ואין הכוונה לאוסף התמונות הכחולות שחבויות בתוך המחשב של... השכן).

המשותף לכל סוגי המטמון במחשב הוא בשימוש המיועד; אזור אחסון זמני למידע אשר תפקידו להאיץ את מהירות הגישה למידע השמור בו.

על פי הגדרה זאת ניתן אף לכנות את זיכרון ה- Ram של המחשב כזכרון מטמון; הוא זמני ומאפשר גישה מהירה מאד למידע שעצור בו - מהירה בהרבה מאשר שליפת מידע מהדיסק הקשיח.

אחד המקומות הראשונים שפוגשים מטמון הוא במעבד, ובין ההבדלים שבין משפחות המעבדים השונות ניתן למנות את הגודל והמהירויות של זיכרונות המטמון שלהם.

לרוב המעבדים כיום ישנם שני סוגי זיכרון מטמון; זיכרון מטמון אחד להוראות מעבד, וזיכרון מטמון אחד להעברת מידע. גודל המטמונים משפיע בצורה משמעותית על מהירות ויעילות המעבד.

למעבדים של רמות "הכניסה" דוגמת Celeron ו- Duron זכרונות מטמון קטנים יותר מאשר לאחיהם הבכורים ה- Pentium וה- Athlon. זוהי גם אחת הסיבות להבדלי המחירים בין מעבדים של אותו יצרן.

אבל כמות המטמון איננו המדד הבלעדי ליכלתו ויעילותו של המעבד; מהירות המטמון חשובה, וחשובים היישומים והרכיבים השונים שהמעבד יידרש לשרת, שלא לדבר על איכות כלל הרכיבים שבמחשב.

מטמון נוסף הוא מטמון הדיסק הקשיח. מטמון כזה קיים ברוב הדיסקים המודרנים והוא משפר את ביצועי הדיסק ע"י קיצור זמן הגישה למידע שנמצא בתהליך עבודה.

סוג שלישי של מטמון שייך לדפדפן האינטרנט. מי שמשתמש בחלונות ובדפדפן האינטרנט של מיקרוסופט, ימצא את המטמון בשם "Temporary Internet Files" - "קבצי אינטרנט זמניים". היתרון של מטמון לקבצי אינטרנט מתבטא במהירות שאתרי אינטרנט מסוימים יעלו בביקור חוזר.

עמודי אינטרנט מגיעים למחשב בחלקים, ולעיתים בחלקים רבים. החלקים מאוחסנים במטמון קבצי האינטרנט עד שלדפדפן יש מספיק מידע שממנו הוא יכול להתחיל להציג את העמוד. הדפדפן מוסיף את פרודות המידע המגיעות, תהליך שנמשך עד שכל חלקי העמוד "חוברו" ליחידה הומוגנית אחת. לתהליך זה קוראים "רינדור". בזמן הרינדור העמוד עלול לעבור מספר שינויים חזותיים מול עינינו.

לבד מהצורך במטמון לקבצי אינטרנט זמניים, למטמון "צ'ופר" נוסף. בביקורים הבאים לאותו אתר הדפדפן יכול להשתמש בקבצים מאותו אתר שעדיין קיימים במטמון על מנת לזרז את תהליך הצגת העמודים.

אילו רק המטמון שיש לי בבנק היה עשיר כמו המטמונים שיש לי במחשב...

 

"המטמון" של קבצי האינטרנט הזמניים הוא אולי צ'ופר למי שחוזר לעתים קרובות לאותם אתרים אבל הוא גם גוזל שטח נכבד מאד מהדיסק הקשיח. הדבר ניכר במיוחד בדיסקים הגדולים של ימנו, אבל הוא אסון עבור מי שחנוק למקום ללא קשר לגודל הדיסק.

כברירת מחדל, חלונות מעמידה לרשות המטמון של קבצי האינטרנט 10% משטח הדיסק. תעשו את החשבון לבד. לא רק שהדבר אינו נחוץ, אותו שטח "כבוש" ראוי שיהיה פנוי לדברים חשובים באמת, ואם אין כאלה אז שלא יתפוס מקום מיותר בגיבוי שעושים לדברים החשובים באמת. (אתם מגבים, נכון?)

מטמון גדול של קבצי אינטרנט גם משפיע בהכרח על הזמן שלוקח לבצע איחוי דיסק. (אתם מאחים, נכון?). אז הגיע זמן לשלוט על הגולם, והדבר מתבצע בדרך הבאה:

מתפריט "Start" - "התחל" מנווטים ל- "Settings" - "הגדרות" => "Control Panel" - "לוח הבקרה".

בלוח הבקרה מקליקים פעמיים על "Internet Options" - "אפשרויות אינטרנט".

החלון שנפתח מכיל שלשה סעיפים שמתוכם אותנו מעניין הסעיף "Temporary Internet Files" - "קבצי אינטרנט זמניים".

הכפתור "Delete Files" הוא בונוס שבו כדאי לעשות שימוש לפני גיבוי או לפני איחוי דיסק. ניתן להתעלם ממנו כרגע ולהקליק על "Settings" - "הגדרות".

במרכז החלון החדש נמצא את כל הדרוש להחזיר לנו את השליטה במטמון קבצי האינטרנט הזמניים. הכפתור החשוב לנו כאן אינו כפתור כלל אלא סמן גרירה תחת הכותרת "Amount of disk space to use:" - "כמות שטח דיסק לשימוש:", והחלון שלידו.

כמות השטח שכדאי להקצות הוא עניין אישי. אני נוהג להקצות לא יותר מעשרה מגבייט, אבל גם כמות קטנה יותר לגיטימית לא פחות, ואם נתקפתם בייסורי מצפון על בחירתכם תמיד ניתן לשנות את המספר במועד אחר... חוץ מזה לא צריך לדאוג; אף אתר לא יסרב לעלות בגלל גודל מטמון-אינטרנט קטן מדי.

במקום להתאמץ לגרור את סמן הגרירה רשמו את המספר המנצח ישירות בחלון, ורצוי מלווה בחיוך של ניצחון לנוכח השטח הרב שהחזרתם לרשותכם.

אם כונן "C:" אצלכם חנוק, ניתן מחלון זה להקליק על "Move Folder" - "העברת תיקייה" ובחלון שנפתח למצוא משכן חדש למטמון קבצי האינטרנט הזמניים.

שתי לחיצות על "אישור" יחזירו אתכם חזרה לשולחן העבודה ולדיסק שהשיר משקל עודף.

חבל שלא כל הדיאטות קלות כל כך לבצוע...