לפני מספר שבועות התבשרנו שאתר החדשות Ynet עתיד בקרוב לשנות את אופיו; לקהל הרחב תינתן אמנם גישה חופשית לתוכן הבסיסי אבל מרבית התוכן המקוון יעבור למתכונת בתשלום.
מזה כשנה אנו עדים לכרסום חד בשירותי החינם באינטרנט ואף להעלמם של אתרי תוכן רבים. בשבועיים האחרונים בלבד סגרו את שעריהם שלושה אתרי תוכן מעולים שעסקו בנושאי מחשוב. המכנה המשותף לכל המוזכרים למעלה אולי מפתיע עד שיורדים טיפה לעומק; עודף פופולריות.
האינטרנט התחיל את דרכו כמדיום לשיתוף של מידע בין אוניברסיטאות ואוכלוסיותיהם. שיתוף הפעולה בין מדינות העולם שהשכילו לתמוך בפיתוח של שיטת התקשורת החדשה הוליד עולם וירטואלי נטול גבולות שטרם הספיק לכתוב יותר ממספר פרקים בספר דברי הימים שלו.
בפרק הנוכחי, אנחנו קוראים עם כתיבתו על העידן של אובדן התמימות; עידן שהחל עם התפוצצות בועת "הכלכלה החדשה".
תמימות נהדרת אפיינה את תחילת התפתחות "הרשת הכלל עולמיות" - תרגום חופשי של המונח "World Wide Web" הלא הוא הקיצור "www" אתו מתחילה כמעט כל כתובת אינטרנט שאליה אנו גולשים בעזרת הדפדפן. אלפי חלוצים "קישטו" את האינטרנט באתרים אישיים אשר ברובם היוו לא יותר מאשר הוכחה ליכולתם לעשות כן, מאין שעשוע. בין מיליוני האתרים הפרטיים של היום יש עדיין רוב ניכר לאתרים שהנם חסרי משמעות לחלוטין מעבר לבעל האתר וחבר מרעים.
מי שהחל לשעבד את האינטרנט למטרות אחרות היו כמובן החברות המסחריות, אשר לתקופה מסוימת נדבקו אף הם במין חדוות שיתוף ואחווה עם צרכני העולם החדש. אתרי מידע ושירותי חינם ללקוחות צצו כפטריות אחר הגשם והגולשים נהרו בשמחה ונצלו את שירותים אלה. הייצוג הקיברנטי של העולם העסקי כבר הספיק מזמן ליישר קו עם התדמית העסקית הסטנדרטית של העולם המערבי והשיתוף והאחווה כבר נוגעים בעיקר לארנקו של הצרכן.
האמת העצובה היא שאי אפשר לבוא אליהם בטענות. כאשר אתר הוא קטן וקהל המבקרים בהתאם גם התשתית ורוחב הפס הדרושים לשרת את הגולשים אינו מאיים על המאזן השנתי. אבל כאשר אתר נהפך לפופולרי נוצר מצב של "Catch 22".
על פי המודל של "הכלכלה הישנה" פופולריות זה דבר טוב כי זה מוביל למכירות לכן צריך להשקיע בשיווק מה שיגדיל את הפופולריות דבר שיביא לעוד מכירות. ואז המקום נעשה קטן וצריך להתרחב על מנת לטפל ביותר קונים אשר יגדילו את ההכנסות אשר יכסו גם את הרחבת המקום וחוזר חלילה.
באינטרנט אתה לא כלום אם אינך פופולרי. אבל על פי חוקי הכלכלה החדשה, פופולריות זה דבר רע כי זה דורש רוחב פס ורוחב פס הוא מצרך יקר שכל ניסיון לתקצב אותו כמו הוצאות נדל"ן נידון מראש לכישלון.
אז יש שלוש אפשרויות לטפל בבעיה. השלישית היא להמנע כליל מקיום נוכחות באינטרנט. אפשרות זאת הולכת ונעלמת, ולו רק מכוח האנרציה של הקדמה.
האפשרות השניה היא להמנע מפופולריות. אפשרות זאת כמעת גרועה מקודמתה כי איזו חברה תהיה מוכנה להשקיע באתר אינטרנט ולהסתפק באנונימיות אינטרנטית?
האפשרות הראשונה היא להעביר למישהו אחר את החשבון.
כל עוד היה ניתן לחלוב את המשקיעים של בועת ההיי-טק הכל היה בסדר. מאות המיליארדים שנשרפו ע"י חברות הדוט-קום שילמו עבור רוחב הפס של כל העולם בשנים הראשונות. למשך תקופה קצרה לאחר מכן ניתן היה עדיין למצוא מפרסמים שהסכימו לשלם עבור רוחב הפס. היום גם אלו נעלמו כמעט לחלוטין ומי שנשאר הוא רק הצרכן הסופי.
זהו המקום שאליו אנו מתקרבים כעת; נקודת שיווי המשקל. החברות העסקיות מחפשות את הדרך לחלק את נטל המחיר בינם לבין הצרכנים. גורמים עסקיים שונים כבר רואים את הדרך לנקודת האיזון ומתקרבים אליו לאט.
דוגמה אחת הם הבנקים שיכולים לנצל את האינטרנט להורדת עלויות העבודה הידנית. ברגע שמסה קריטית של צרכנים ישתמשו בשירותים מקוונים לתשלום חשבונות וביצוע הוראות שכיחות בעיית רוחב הפס שלהם תיפתר והרווח יהיה של שני הצדדים. (עד לעושק הבא...)
עסקים אחרים ימצאו אף הם את הדרך לנקודת האיזון, אך במהלך התמרונים, הניסיונות והתהייה הצרכן יהיה התרנגולת שתטיל את ביצי הזהב שישלמו עבור רוחב הפס.
האינטרנט עדיין בחיתוליו כמו שאומרים לנו תדיר, אך הוא לא עתיד להעלם מחיינו גם אם שימושנו בו ישתנה, ואין לי ספק שהוא ישתנה. ככל שמתחברים יותר אנשים והשימוש בו נעשה זמין יותר כך יתקצר המרחק לאותה נקודת איזון כלכלית. השימושים שנמצא לעשות באינטרנט ושעבורם נהיה מוכנים לשלם יהיו השימושים אשר יחסכו לנו זמן, יהיו זמינים רק "און ליין" או יתנו לנו ערך מוסף שווה-כסף אחר.
במהלך של Ynet אני רואה ניסיון למנוע את סגירת האתר, מה שהיה פוגע קשה במוניטין של "ידיעות אחרונות. איני חושב לרגע שהישראלי הממוצע יסכים לשלם מכיסו עבור קריאת עיתון מעל מסך המחשב, במיוחד אם אינו שונה בהרבה מהגיליון שניתן לרכוש בקיוסק ולדפדף בו בנוחיות מתוך כורסה אהובה. החיסכון בהוצאות רוחב הפס שמהלך זה יביא הוא מה שלדעתי קורץ לבעלי "ידיעות אחרונות".
הנבואה, כך אומרים, ניתנה לטיפשים. אך אני מוכן להסתכן בנשיאת תואר זה באמרי שתוך עשור האינטרנט יחליף את קו הטלפון כמרכז התקשורת האישית שלנו. כבר כיום ניתן לקיים שם-דומיין ואתר אינטרנט לשנה בפחות ממחיר של חשבון דו-חודשי אחד לטלפון. ניתן להעביר קבצים, מסרים מיידיים, וליצור קשר של קול ותמונה עם כל העולם בפחות ממחיר שיחת טלפון מקומית. ואם השירותים הללו אינם עדיין מושלמים אני סומך על הפיתוחים הטכנולוגים של השנים הקרובות שיפתרו את הבעיות הנותרות ואף ידאגו לספק לנו הפתעות נוספות שיעשו את השימוש באינטרנט לשווה עוד יותר.
בינתיים אתרים טובים ופופולרים ימשיכו להתקפל בגלל חוסר מימון ואנחנו נצא מכך עניים יותר במקורות מידע. ועד שתמצא אותה נקודת שיווי משקל אנו נצטרך להתרגל לשלם עבור אותם דברים שאיננו רוצים שייעלמו.
תגובות? תלונות? הצעות לאתרים או תוכנות? כתבו
שלמה
